האם מזון אולטרה-מעובד מזיק גם בלי קשר לקלוריות ולמשקל?

דמיינו שני תפריטים שמכילים לכאורה אותה כמות קלוריות. באחד יש בעיקר מזון שעבר מעט עיבוד, ובשני מוצרים תעשייתיים. האם עצם העיבוד הופך את התפריט השני למזיק יותר, גם אם המשקל אינו משתנה?

זאת שאלה טובה, אבל עוד לפני שעונים עליה צריך לשאול אם אנשים אכן אוכלים את אותה כמות. מזון רך, צפוף באנרגיה ומהיר לאכילה יכול לגרום לנו לצרוך יותר עוד לפני שאנחנו מרגישים הבדל ברעב. אם זו הדרך שבה התפריט משפיע, הקלוריות אינן הסבר שמבטל את חשיבות העיבוד. הן חלק מהסיפור שלו.

הקושי מתחיל כשמדלגים מההשפעה הזאת לטענה אחרת: שכל מוצר אולטרה-מעובד מזיק מעצם הגדרתו, גם כאשר הקלוריות, המשקל והרכב התפריט זהים. כדי לבדוק אותה צריך לעבור ממדבקת הסיווג אל המזון שאנשים באמת אכלו ואל מה שנמדד אצלם.

מהו בכלל מזון אולטרה-מעובד?

מערכת NOVA מחלקת מזונות לארבע קבוצות לפי אופי העיבוד ומטרתו. היא מבחינה בין מזון לא מעובד או מעובד מינימלית; רכיבים קולינריים כמו שמן, סוכר ומלח; מזון מעובד כמו ירקות משומרים או גבינה פשוטה; ומזון אולטרה-מעובד, שנבנה בדרך כלל מניסוחים תעשייתיים, רכיבים מבודדים ותוספים, ולעתים מכיל מעט מזון שלם.

היתרון של NOVA הוא שהיא מתארת שינוי אמיתי במערכת המזון ולא רק רשימת רכיבים תזונתיים. החיסרון הוא שקטגוריה 4 רחבה מאוד: משקאות ממותקים, ממתקים ובשר מעובד נמצאים בה לצד לחם מלא ארוז, דגני בוקר עתירי סיבים, יוגורטים מסוימים, פורמולה לתינוקות ומוצרי סויה.

NOVA אינה תכונה ביולוגית אחת. שני מזונות מאותה קטגוריה יכולים להיות שונים בצפיפות אנרגטית, חלבון, סיבים, נתרן, מרקם, מהירות אכילה, תוספים ותרומה לתפריט.

השאלה "מעבר לקלוריות" יכולה להתכוון לשלושה דברים

אפשר לשאול מה קורה כשמחליפים תפריט עשיר במזון אולטרה-מעובד במזון שעבר מעט עיבוד ומאפשרים לאנשים לאכול כרצונם. אז מעניינת אותנו ההשפעה הכוללת על האכילה, המשקל והבריאות, בלי למחוק אף שלב בדרך.

אפשר לשאול שאלה מצומצמת יותר: מה קורה כשמקציבים אותה כמות אנרגיה ומתאימים גם את הרכב התפריט? כאן מחפשים השפעה מטבולית שנשארת תחת אותן קלוריות. שאלה שלישית היא אם קיימת השפעה על תחלואה שאינה עוברת דרך שינוי במשקל. שמירה על משקל וצריכת קלוריות זהה אינן בהכרח אותה התערבות.

אלה אינן אותה שאלה. אם מזון אולטרה־מעובד גורם לאנשים לאכול מהר יותר, לצרוך יותר קלוריות ולעלות במשקל, הקלוריות והמשקל הם חלק מהדרך שבה נוצר הנזק. ניסיון מתמטי לנטרל אותם עלול למחוק חלק מההשפעה שאנו מנסים למדוד.

מצד שני, כאשר רוצים לבדוק אם נשאר נזק תחת אותה צריכת אנרגיה, צריך ניסוי שמקציב מזון או שומר בפועל על משקל, ולא רק מודל עוקבה שהוסיף BMI וקלוריות כמשתנים.

ניסוי Hall: האם UPF גורם לאכילת יתר?

בניסוי אשפוז מוצלב של NIH, 20 מבוגרים קיבלו במשך שבועיים תפריט אולטרה-מעובד ובמשך שבועיים תפריט לא מעובד, בסדר אקראי. המזון הוצג בכמות עודפת והמשתתפים הורשו לאכול כרצונם.

בשלב המזון האולטרה־מעובד המשתתפים אכלו בממוצע כ-500 קלוריות יותר ביום. משקלם עלה בכמעט קילוגרם, בעוד שבתפריט הלא מעובד ירד משקלם בכמעט קילוגרם. מעניין שהם לא דיווחו על הבדל ברור ברעב, בשובע או במידת הטעימות הכללית.

מקור: Hall et al., 2019

הניסוי מאפשר לייחס לשני התפריטים השפעה שונה על האכילה בטווח הקצר, אך אינו מבודד "עיבוד" כמשתנה יחיד. צפיפות האנרגיה הותאמה רק כשכללו גם משקאות בחישוב, בעוד שהמזון המוצק בתפריט האולטרה-מעובד היה צפוף יותר באנרגיה. חלק מהסיבים נוספו למשקה ולא נשארו בתוך המבנה הטבעי של המזון. המשתתפים אכלו מהר יותר, ושיעור החלבון בתפריט שהוצג להם היה מעט נמוך יותר.

כלומר, אלה היו מזונות שונים מאוד, ולא אותו מזון לפני פעולה תעשייתית אחת ואחריה. גם גודל המדגם וארבעת שבועות הניסוי מגבילים את מה שאפשר להסיק על תחלואה לאורך זמן.

המסקנה הנכונה היא שתפריט UPF מסוים גרם לאכילת יתר ולעלייה במשקל, לא שכל מזון שעונה להגדרת NOVA 4 עושה זאת באותה מידה. גם אכילה רבה יותר אינה כשלעצמה אבחנה של התמכרות. ההבחנה הזאת מפורטת בסקירה האם השמנה היא התמכרות?.

האם התוצאה שוחזרה?

תשעה גברים יפנים צעירים קיבלו כל תפריט במשך שבעה ימים. בתקופת המזון האולטרה־מעובד הם אכלו בממוצע יותר מ-800 קלוריות נוספות ביום ועלו מעט יותר מקילוגרם לעומת התקופה האחרת. הם גם אכלו מהר יותר ולעסו פחות. אבל תשעה אנשים הם מדגם זעיר, והתפריטים נבדלו גם בשומן רווי, מלח, סיבים, מרקם וצפיפות אנרגטית. לכן אי אפשר לייחס את כל ההבדל לעצם הסיווג כאולטרה־מעובד.

מקור: Hamano et al., 2024

במחקר שבו המשתתפים חיו כרגיל, 55 מבוגרים עם עודף משקל או השמנה ניסו שתי דיאטות בנות שמונה שבועות. שתיהן תאמו להנחיות התזונה הבריטיות, אך אחת כללה פחות מזון אולטרה־מעובד. המשתתפים ירדו במשקל בשתי התקופות, והירידה הייתה גדולה בכאחוז אחד ממשקל הגוף בתקופה שבה אכלו פחות מזון אולטרה־מעובד. זהו הבדל צנוע, אך הוא מראה שגם בתוך תפריט שנחשב בריא יחסית עשויה להיות משמעות לדרגת העיבוד.

זהו ממצא פרקטי חשוב: גם UPF שנבחר כך שיעמוד בהנחיות בריאות עשוי להיות פחות מועיל לניהול משקל מתפריט מינימלי. אבל הצריכה הייתה חופשית, צפיפות האנרגיה המתוקנת הייתה 1.60 לעומת 1.25 קק"ל לגרם, הצריכה דווחה עצמית, המדגם היה כמעט כולו נשים, והנשירה לא הייתה סימטרית. לכן המחקר אינו מוכיח אפקט מעבר לקלוריות או לצפיפות אנרגטית.

מקור: Dicken et al., 2025

מרקם ומהירות אכילה: המנגנון המבוסס ביותר

מזון רך וצפוף באנרגיה מאפשר לצרוך יותר קלוריות בדקה. בניתוח מזונות, קצב הכנסת האנרגיה היה בממוצע 35.5 קק"ל לדקה במזון לא מעובד, 53.7 במעובד ו-69.4 באולטרה-מעובד. אבל הייתה חפיפה רחבה בתוך כל קטגוריה, ולכן NOVA אינה מדד מושלם למהירות האכילה.

מקור: Forde et al., 2020

בניסוי מ-2026, 41 משתתפים ניסו שני תפריטים שבהם יותר מ-90% מהאנרגיה הגיעה ממזון אולטרה־מעובד. התפריטים היו דומים בטעם, בגודל המנות, במגוון ובצפיפות האנרגטית. כשהמרקם עודד אכילה איטית יותר, המשתתפים אכלו בממוצע כ-370 קלוריות פחות ביום במשך שבועיים. כלומר, גם בתוך אותה קטגוריה רחבה, המרקם ומהירות האכילה יכולים לשנות מאוד את הצריכה.

מקור: Forde et al., 2026

הניסוי עוזר לחבר בין שתי נקודות: מרקם וקצב אכילה יכולים להסביר חלק משמעותי מאכילת היתר, ולא כל מזון אולטרה-מעובד מתנהג באותה צורה. אפשר לעצב גם תפריט כזה כך שייאכל לאט יותר ויוביל לפחות צריכה.

עיבוד הוא הדרך שבה נוצר המאפיין, אך NOVA עצמה אינה המנגנון הביולוגי.

החלבון חשוב, וגם המבנה שבו הוא מגיע

כאשר שיעור החלבון בתפריט נמוך, אנשים עשויים לצרוך יותר אנרגיה כדי להגיע לכמות חלבון מסוימת. בניסויים קצרים בתוך תפריטי UPF, העלאת חלבון הפחיתה צריכה, אך גם שינתה מרקם ולעיסה. לכן ההשערה שלפיה אנשים אוכלים יותר כדי להגיע לכמות חלבון מסוימת, המכונה protein leverage, היא סבירה, אך קשה לבודד את תרומתה.

עיבוד יכול לפרק את מטריצת המזון, כלומר המבנה שבו הרכיבים מאורגנים יחד, באמצעות טחינה, ריכוך או אקסטרוזיה, שבה דוחפים תערובת דרך פתח מעצב, לעתים בחום ובלחץ. הדבר משפיע על לעיסה, זמינות עמילן ושומן, תגובות גלוקוז ושובע. יש ראיות אנושיות טובות להשפעה קצרת טווח על קצב אכילה ותגובות לאחר ארוחה, אך כמעט אין הוכחה ישירה לתחלואה כרונית לאחר התאמה לקלוריות ולהרכב. גם טחינה ובישול ביתי משנים מטריצה ואינם ייחודיים ל-NOVA 4.

האם יש ראיה לנזק תחת אותן קלוריות?

ניסוי חשוב פורסם ב-Cell Metabolism בשנת 2025. ארבעים ושלושה גברים בני 20 עד 35 ניסו גם תפריט אולטרה־מעובד וגם תפריט לא מעובד, במשך שלושה שבועות כל אחד. כך כל משתתף שימש גם כנקודת השוואה לעצמו. התפריטים תוכננו עם כמות דומה של קלוריות, חלבון, שומן ופחמימות, ונבדקו גם במצב של כמות קלוריות מספקת וגם בעודף.

החוקרים דיווחו על יותר מסת שומן ועל שינויים בחלק ממדדי חילוף החומרים וההורמונים. אבל אלה לא היו המדדים המרכזיים שנקבעו מראש. המדד המרכזי, שינוי כימי מסוים ב-DNA של הזרע, כלל לא דווח במאמר. גם הממצא שנראה בתחילה בתנועתיות הזרע כבר לא היה משכנע לאחר שהביאו בחשבון את מספר הבדיקות הרב, ורוב מדדי הזרע לא השתנו.

מקור: Preston et al., 2025

התוצאות מצדיקות עניין, אבל תנאי הניסוי מגבילים את הפרשנות. נכללו רק גברים צעירים ובריאים, וכל שלב נמשך שלושה שבועות. נבדקו מדדים מטבוליים, הורמונליים ורבייתיים רבים, וככל שמבצעים יותר בדיקות עולה הסיכוי לקבל גם ממצא שנראה חיובי במקרה. העובדה שהמדד המרכזי לא דווח מחלישה עוד יותר מסקנה המבוססת על מדדים משניים.

גם התאמת המזון שסופק אינה מבטיחה התאמה של מאזן האנרגיה בפועל. המשתתפים חיו כרגיל, והמחקר לא מדד את הצריכה, הספיגה וההוצאה באופן שמאפשר לוודא שהיו זהות. העלייה במשקל ובמסת השומן גם בשלב שתוכנן כאיזוקלורי, כלומר עם כמות קלוריות מתאימה לשמירת המשקל, יכולה לשקף פער במאזן האנרגיה. מדידת הרכב הגוף ב-DXA רגישה גם לשינויים קצרים בנוזלים ובגליקוגן, מאגר הפחמימות בגוף.

לבסוף, הושוו שתי חבילות מזון שונות. אי אפשר לזהות אם ההבדל נבע מהאריזה, מתוסף מסוים, ממבנה המזון, ממזונות מסוימים או מהבדל שנותר בהרכב. זו אינה אותה בדיקה כמו השוואת מוצר לעצמו אחרי שינוי תעשייתי יחיד.

המחקר מצדיק בדיקה נוספת של השפעות שאינן תלויות באכילה חופשית, אך אינו מוכיח שהאפקט היה בלתי תלוי בקלוריות, אינו מוכיח תחלואה ארוכת טווח ואינו מאפשר להכליל לכל UPF.

מה אומרים מחקרי העוקבה?

סקירת־על ב-BMJ חיברה 45 סקירות קודמות וכ-9.9 מיליון משתתפים. צריכה גבוהה יותר של מזון אולטרה־מעובד נקשרה ל-32 מתוך 45 מדדים בריאותיים. אבל כאשר איכות הראיות דורגה בשיטה מקובלת, רק ארבעה קשרים קיבלו ודאות בינונית. רובם קיבלו ודאות נמוכה או נמוכה מאוד.

מקור: Lane et al., 2024

גם סוג התוצאה משנה. הקשר לסוכרת מסוג 2 עקבי יחסית וההבדלים היחסיים לרוב קטנים עד בינוניים, אך מגיעים ממעקב ולא מהקצאה אקראית. בתמותה כללית נמצא בדרך כלל סיכון מעט גבוה יותר בצריכה גבוהה, עם שונות ניכרת וסיכון לערבוב עם גורמים אחרים. במחלות לב ההבדלים לרוב קטנים, ומשקאות ממותקים ובשר מעובד מסבירים חלק מהם.

בסרטן בכלל דווחו אומדנים סביב 1.05 עד 1.13, כלומר הבדלים יחסיים קטנים, על בסיס מעט מחקרים, אתרי סרטן שונים וודאות נמוכה. הקשרים עם דיכאון וחרדה דורשים זהירות נוספת, משום שחלק מהמחקרים חתכיים וקשה להפריד בין השפעת התזונה על המצב הנפשי לבין השפעת המצב הנפשי על האכילה.

סקירה עדכנית בנושא סוכרת חיברה 14 מחקרי מעקב וכמעט 700 אלף משתתפים. מי שאכלו הכי הרבה מזון אולטרה־מעובד אובחנו בסוכרת בתדירות גבוהה בכ-24% יחסית למי שאכלו הכי מעט. בכל תוספת של 10% לתפריט נמצא הבדל יחסי של כ-13%. עם זאת, איכות הראיות הוגדרה נמוכה מאוד והמחקרים היו שונים זה מזה, ולכן המספרים אינם הוכחה שהעיבוד עצמו גרם למחלה.

מקור: Souza et al., 2025

בנושא תמותה, סקירה של 18 מחקרי מעקב ויותר ממיליון משתתפים מצאה הבדל יחסי ממוצע של כ-15% בין מי שאכלו הרבה מזון אולטרה־מעובד לבין מי שאכלו מעט. אבל התוצאות השתנו מאוד בין המחקרים, וגם דרכי המדידה לא היו זהות: חלק מדדו אחוז מהקלוריות, אחרים משקל או מספר מנות. לכן אין כאן מספר אחד שמתאים לכל תפריט ולכל אדם.

מקור: Liang et al., 2025

למה "נשאר לאחר התאמה" אינו הוכחה לעצמאות?

מחקרי עוקבה לעיתים מוסיפים למודל צריכת אנרגיה, BMI, סיבים, סוכר ואיכות תזונה. אם הקשר נשאר, נהוג לכתוב שהוא "בלתי תלוי" בגורמים האלה. זו פרשנות חזקה מדי.

אם המזון מעלה את צריכת האנרגיה והמשקל, אלה מתווכים: שלבים בדרך שבה נוצרת ההשפעה. התאמה אליהם יכולה לחסום חלק ממנה. מנגד, קלוריות, BMI ואיכות תזונה נמדדים בשגיאה, והוספתם למודל אינה מעלימה את השגיאה.

יש גם מצב שבו צריכת האנרגיה מושפעת הן מהמזון הנחקר והן מגורם אחר שלא נמדד. כשמתנים את ההשוואה באותה צריכה, אפשר ליצור קשר מלאכותי בין הגורמים. זו הטיה המכונה collider bias. לכן מודל מותאם עשוי לענות על שאלה אחרת לגמרי מהשאלה שנבדקת בניסוי שבו באמת מקציבים את האנרגיה.

לכן אפשר לומר שהאסוציאציה לא נעלמה לאחר מודלים מסוימים, אך לא שהוכח נזק שאינו תלוי בקלוריות ובמשקל.

מה ה-UPF החליף?

אחוזי האנרגיה בתפריט מסתכמים ב-100%, ולכן הפחתת מזון אולטרה-מעובד מחייבת לשאול מה יחליף אותו. החלפת משקה ממותק במים שונה מהחלפת נקניק בקטניות או בדג. גם החלפת לחם מלא ארוז בלחם לבן ביתי אינה דומה להחלפת יוגורט ממותק ביוגורט טבעי, או דווקא בקינוח ביתי.

אלו אינן אותה התערבות. החלפה במזונות עשירים בסיבים, אגוזים, קטניות ודגנים מלאים עשויה להועיל בגלל מה שנוסף, לא רק בגלל מה שהוסר. מחקר שאינו מגדיר את המחליף אינו מתאר התערבות מלאה.

לא כל UPF מראה אותו קשר

במחקרי עוקבה אמריקאיים, משקאות ממותקים וממותקים מלאכותית, בשר מעובד ומנות מוכנות נקשרו לעיתים קרובות יותר לסוכרת ולמחלות לב. לעומתם, לחמים ודגנים מסוימים, דגני בוקר עתירי סיבים ויוגורטים הראו קשרים ניטרליים ולעיתים הפוכים.

מקור: Chen et al., 2023

מקור: Mendoza et al., 2024

חלק מההבדלים עשוי לנבוע מבלבול, ריבוי השוואות והרגלים נלווים. אבל ההטרוגניות מונעת טענה שכל פריט NOVA 4 נושא אותו סיכון.

מחקר משלוש קבוצות מעקב אמריקאיות מצא הבדל קטן מאוד בתמותה בין מי שאכלו הכי הרבה מזון אולטרה־מעובד לבין מי שאכלו הכי מעט, ללא עלייה ברורה בתמותה מסרטן או ממחלות לב. איכות תזונה טובה נקשרה לסיכון נמוך יותר בכל רמת עיבוד, וקבוצות מוצרים מסוימות הסבירו חלק גדול מהקשר. זה מחזק את הרעיון שלא כל מוצר שמקבל את אותה תווית תורם באותה מידה לסיכון.

מקור: Fang et al., 2024

תוספים, אמולסיפיירים והמיקרוביום

אמולסיפיירים הם חומרים המסייעים לערבב ולייצב רכיבים כמו מים ושמן. רוב הראיות על המנגנונים שלהם מגיעות מעכברים, מתרביות תאים ומאורגנואידים, מבנים זעירים המדמים חלק מתכונות הרקמה. בניסוי אנושי קטן, 15 גרם carboxymethylcellulose ביום במשך 11 ימים שינו את הרכב והמוצרים המטבוליים של אוכלוסיית המיקרואורגניזמים במעי, המיקרוביום, והגבירו אי-נוחות בטנית אצל חלק מהמשתתפים. לא הוכחה מחלה כרונית או דלקת מערכתית.

מקור: Chassaing et al., 2022

אי אפשר להכליל מחומר אחד לכל האמולסיפיירים או לכל UPF. שינוי במיקרוביום גם אינו בהכרח נזק. צריך להראות תוצאה תפקודית או קלינית ושרשרת סיבתית.

גם בממתיקים לא תזונתיים נמצאו תגובות שונות לפי סוג הממתיק והאדם. חלק מהניסויים מראים שינוי גליקמי או מיקרוביאלי קצר, אך אין אפקט אחיד ואין הוכחה שכל מוצר ממותק ללא סוכר מזיק בשל המיקרוביום.

אריזות ומזהמים

UPF עשוי לעבור יותר שלבי ייצור ולבוא במגע עם אריזות, אך החשיפה למזהמים תלויה בסוג המזון ובשרשרת האספקה. במחקר NHANES כל 10% יותר אנרגיה מ-UPF נקשרו ל-8% יותר מטבוליט MCOP בשתן, אך לא לכל הפתלטים או לביספנולים. המחקר היה חתכי.

מקור: Buckley et al., 2019

בניסוי Preston נמצאה חשיפה גבוהה יותר לחלק מהפתלטים בתפריט UPF, אך בתפריט הלא מעובד נמצאו יותר PFAS או כספית בחלק מהמדדים. לכן "מעובד שווה פלסטיק" הוא סיפור פשטני.

למה גם מיליוני משתתפים אינם פותרים כל בעיה?

מספר גדול של משתתפים משפר את הדיוק של החישוב, אבל אינו מתקן מדידה שגויה. שאלוני מזון לרוב אינם כוללים מותג, רשימת רכיבים או מקום הכנה, ולכן עלולים לסווג מזון לא נכון. תזונה שנמדדה פעם אחת אינה בהכרח מייצגת עשורים. גם אחוז האנרגיה, משקל המזון ומספר המנות אינם מדדים שקולים: כל אחד נותן משקל אחר למשקאות ולמזון צפוף.

קשה גם להפריד את המזון מהחיים שסביבו. הכנסה, זמן לבישול, עבודה במשמרות, שינה, עישון, פעילות וביטחון תזונתי עשויים להסביר חלק מהקשרים שנותרים לאחר ההתאמות. סיבתיות הפוכה אפשרית כאשר אנשים עם סוכרת או מחלת לב עוברים למוצרים דיאטטיים המסווגים כאולטרה-מעובדים. הוספת BMI וקלוריות למודל אינה פותרת אוטומטית את הבעיה, ועלולה דווקא להסיר חלק מהמסלול הסיבתי.

אל המגבלות האלה מצטרפים המחליף התזונתי שלא תמיד מוגדר, ההבדלים העצומים בין המוצרים וריבוי הבדיקות של סמנים, סוגי סרטן או חיידקי מעי. חלק מהתוצאות עלולות להיראות חיוביות במקרה. זו הסיבה שהביטחון בינוני עד גבוה בהשפעה של תפריטים מסוימים על אכילה בטווח קצר ובחשיבות המרקם וקצב האכילה, ובינוני לגבי ניהול משקל לאורך שבועות. הביטחון בסיבתיות של הקשרים עם סוכרת, מחלות לב ותמותה נמוך עד בינוני.

הוודאות יורדת עוד יותר כשמבקשים להוכיח נזק מטבולי תחת אותן קלוריות, ובמיוחד נזק קליני ארוך טווח מעבר לקלוריות, למשקל ולאיכות התזונה. גם הראיות לכך שאמולסיפיירים או המיקרוביום מסבירים את כלל הסיכון חלשות מאוד. אין בסיס לטענה שכל מוצר בקטגוריה מזיק באותה מידה.

מסקנה מאוזנת

הוויכוח אינו בין "הכול קלוריות" לבין "העיבוד הוא רעל". מאפייני העיבוד יכולים להשפיע על כמה קלוריות אדם צורך. כאשר מזון נעשה רך, צפוף באנרגיה, מהיר לאכילה ודל יחסית בחלבון או במטריצה של סיבים, הוא יכול לעודד אכילת יתר גם בלי שהאדם ירגיש רעב יותר.

זהו אפקט אמיתי של עולם המזון, אף שהוא עובר דרך קלוריות. לומר שהאפקט "רק קלורי" עלול להסתיר את השאלה מדוע היה קל יותר לצרוך את הקלוריות.

במקביל, אין כיום בסיס חזק לומר שכל UPF מזיק בגלל עצם העיבוד או שכל קשר לתחלואה נשאר לאחר נטרול אמיתי של קלוריות ומשקל. יש אותות ראשוניים ממחקרי מטריצה, תוספים, מזהמי אריזה וניסוי איזוקלורי חדש, אך הם עדיין אינם מספקים תשובה אחידה.

הניסוח המדויק לציבור: מזון אולטרה-מעובד אינו רעלן אחד. זו קטגוריה רחבה שלעתים קרובות כוללת מזונות שקל לאכול מהם מהר והרבה. הפחתת משקאות ממותקים, בשר מעובד, חטיפים וקינוחים צפופי אנרגיה היא המלצה מבוססת יותר מאשר פחד מכל מוצר ארוז או מכל רכיב בעל שם תעשייתי.

מה יוכל לשנות את המסקנה?

נדרשים ניסויי האכלה ארוכים יותר שבהם תפריטי UPF ומזון מינימלי מותאמים בפועל בצפיפות אנרגטית, חלבון, סיבים בתוך המטריצה, מרקם, קצב אכילה, נתרן, טעימות ומגוון. כדי לבדוק נזק מעבר לקלוריות יש להקציב אנרגיה, לשמור על משקל יציב, להגדיר מראש מספר קטן של תוצאים מטבוליים ולבצע תיקון לריבוי. במחקרי עוקבה דרושים מדדי חשיפה חוזרים, מידע על מותגים ורכיבים, ניתוחי החלפה מפורשים, בדיקות ביקורת של קשרים שלא צפויים להיות סיבתיים ורגישות לערבול שלא נמדד.