גורם סיכון הוא לא גזר דין, והיעדרו אינו שכפ״ץ

סיכון הוא שינוי בהסתברות, לא נבואה

כשמחקר מזהה גורם סיכון, הוא אינו אומר שכל מי שנחשף אליו יחלה. הוא אומר שבקבוצה שנחשפה נצפו יותר אירועים מאשר בקבוצת השוואה מתאימה, במהלך פרק הזמן שנבדק

נניח שבקבוצה אחת האירוע התרחש אצל אדם אחד מכל מאה ובקבוצה אחרת אצל שניים מכל מאה. אפשר לומר שהסיכון הוכפל, אבל גם בקבוצה בעלת הסיכון הגבוה 98 מתוך 100 אנשים לא חוו את האירוע. גורם הסיכון עדיין חשוב, אך הוא אינו הבטחה אישית

שתי טעויות שהן תמונת מראה

הטעות הראשונה היא לומר: הוא היה חשוף ולא קרה לו כלום, ולכן גורם הסיכון אינו אמיתי. אדם שעישן ולא פיתח סרטן אינו מפריך את הקשר בין עישון לסרטן. הוא רק מזכיר שגם סיכון גבוה אינו ודאות

הטעות השנייה היא לומר: לא היה לו גורם סיכון, ובכל זאת זה קרה. רוב התוצאות הבריאותיות נוצרות מצירוף של גיל, גנטיקה, סביבה, התנהגות, חשיפות ומקריות. אירוע יכול להתרחש גם דרך מסלול שלא כלל את גורם הסיכון שעליו דיברנו

אפשר לחשוב על תאונת דרכים. תאונה יכולה להתרחש בעקבות שילובים שונים של מהירות, עייפות, הסחת דעת, תנאי הדרך, מזג האוויר, תקלה ברכב או טעות של נהג אחר. כל אחד מהגורמים האלה עשוי להגדיל את הסיכון, אבל אף אחד מהם לבדו אינו מחייב שתתרחש תאונה. ולהפך, נסיעה במהירות המותרת אינה מבטיחה שלא תהיה תאונה, משום שעדיין קיימים מסלולים אחרים שיכולים להוביל אליה

לסגור את הדלת הראשית עדיין חשוב

נטרול גורם סיכון אחד דומה לסגירת הדלת הראשית בפני פורץ. זה בהחלט צעד חכם, אבל הוא לא אומר שאין חלון, מרפסת או דלת אחורית. המטרה של מניעה אינה להבטיח שאף אירוע לא יתרחש, אלא לצמצם ככל האפשר את מספר המסלולים שיכולים להוביל אליו

וזה גם מסביר למה מקרה אישי כמעט אף פעם אינו מספיק כדי להעריך סיכון. כדי לדעת אם גורם מסוים משנה את ההסתברות צריך קבוצת השוואה, מכנה, שיעור בסיס ופרק זמן מוגדר

השיחה שהזכירה לי למה סיפור אישי אינו מוכיח שטיפול הועיל

בהמשך השבוע היה לי דיון שבו סיפרו על אדם שמחלת הסרטן שלו חלפה ללא טיפולים, לאחר שעבר לתזונה קטוגנית. הטענה לא הייתה שהסיפור מוכיח שהתזונה ריפאה אותו, אלא שאי אפשר לשלול את האפשרות הזאת. הדיון הזה גרם לי להבין שוב עד כמה חסרה בציבור הבנה בסיסית של האופן שבו מסיקים שטיפול באמת הועיל

כדי לדבר על תועלת של טיפול לא מספיק לדעת מה קרה אחרי שניתן. אנחנו צריכים להעריך מה היה קורה לאותו אדם אילו לא קיבל אותו. במקרה יחיד אין לנו גישה לאפשרות השנייה. אנחנו רואים אדם אחד במסלול אחד, ולא יכולים להריץ את חייו שוב באותם תנאים ללא התזונה ולהשוות בין התוצאות

גם אם כל פרטי הסיפור מדויקים, השיפור יכול להיות קשור לתזונה, אבל גם למהלך המחלה, לאופן שבו אובחנה או נמדדה, לשינויים נוספים שהתרחשו במקביל או לגורם שאיננו מכירים. לכן סיפור כזה יכול לכל היותר להעלות שאלה שכדאי לבדוק. הוא לא יכול להיות בסיס למסקנה שהטיפול הועיל

גם המשפט אי אפשר לשלול אינו מספק ראיה. כמעט תמיד אפשר להציע הסבר שלא ניתן לשלול לחלוטין. השאלה החשובה היא האם אנשים שקיבלו את ההתערבות הגיעו לתוצאות טובות יותר מאנשים דומים שלא קיבלו אותה, ואם ההבדל היה גדול ועקבי מספיק כדי להיות משכנע. כאן מתחיל המחקר, לא בסיפור עצמו

מה כדאי לשאול כשמציגים לנו סיכון?

לפני שנבהלים ממספר או מבטלים אותו באמצעות סיפור אישי, כדאי לעצור ולבדוק מה הוא באמת מתאר

• מהו האירוע שנמדד ובאיזה פרק זמן?
• מה היה הסיכון הבסיסי לפני שהוסיפו את גורם הסיכון?
• האם מציגים שינוי יחסי או שינוי מוחלט?
• מי הושווה למי והאם הקבוצות באמת דומות?
• עד כמה אפשר לעבור מנתון קבוצתי לניבוי על אדם יחיד?

ומכאן ללונג'יביטי

וזה מתחבר לי לנושא המאוד טרנדי של לונג'יביטי, או אריכות ימים. מה שמעניין אותי בשיח הזה הוא כמה מהר הרצון המובן לחיות יותר ובבריאות הופך לחיפוש אחר בדיקה, תוסף או פרוטוקול שייתנו לנו תחושת שליטה על העתיד.

בעיניי, השאלה המעניינת אינה רק אם אפשר להזיז מספר בבדיקת דם או בשעון שמעריך גיל ביולוגי, אלא מה השינוי הזה באמת אומר על החיים עצמם. וגם כשמדברים על גנטיקה, כדאי לשאול מה המחקר מאפשר להבין על הבדלים בין אנשים, ולא להפוך אחוז שנמצא באוכלוסייה לתחזית אישית.

כדי לעשות בזה קצת סדר, פרסמתי השבוע שתי סקירות משלימות: אחת על היחסים בין גנטיקה, אורח חיים ואריכות ימים, והשנייה על טיפולי הלונג'יביטי והמרחק שבין הבטחה מעניינת לתועלת שהוכחה.

סקירות נוספות שעלו לספרייה

למי שרוצה להמשיך לקרוא, אלה הסקירות הנוספות שעלו לספרייה סביב הגיליון

מקורות להעמקה

• Rothman & Greenland, 2005 - סיבתיות, ריבוי גורמים ומודל הגורמים המרכיבים
• CDC - גורמי סיכון, גורמים הכרחיים וגורמים מספיקים באפידמיולוגיה
• Hernán & Robins, 2020 - הסקה סיבתית וההשוואה לתוצאה החלופית
• Akl et al., 2011 - הצגת סיכון יחסי, סיכון מוחלט ושכיחויות טבעיות