אם המגדר של המטופל קובע את הסיכוי שלו לשרוד ברחוב לאחר אירוע לבבי?

אם המגדר של המטופל קובע את הסיכוי שלו לשרוד ברחוב לאחר אירוע לבבי?

מחקר ענק שפורסם ב-**JAHA** וניתח מעל **300,000** מקרי דום לב, מצא פער מטריד:

לנשים יש סבירות נמוכה ב-**14%** לקבל החייאה מעוברי אורח במרחב הציבורי. הנתון המפתיע ביותר? ההטיה הזו היא אוניברסלית ולא משתנה לפי סוג השכונה שבה אתן נמצאות.

המחקר התבסס על רישום ה-**CARES** וכלל **309,662** מקרי דום לב מחוץ לבית חולים בין השנים 2013-2019.

במרחב הציבורי, לנשים יש סבירות נמוכה ב-**14%** לקבל החייאת עוברי אורח (OR = 0.86; רווח סמך 95%: 0.82-0.89).

אבל בניגוד להשערת החוקרים, לא נמצא "אפקט שכונה" הממתן את התופעה; הפער לרעת נשים נשמר באופן עקבי בשכונות לבנות, שחורות והיספניות כאחד.

הפער מחריף בשימוש בדפיברילטור. בשכונות היספניות, למשל, לנשים בציבור יש סיכוי נמוך ב-**26%** לקבל שוק חשמלי בהשוואה לגברים (aOR = 0.74).

בעוד שבחוץ נשים מופלות לרעה, בתוך ה**בית** המגמה משתנה: נשים נמצאו בסיכוי **גבוה ב-5% עד 6%** לקבל החייאה לעומת גברים בשכונות לבנות והיספניות.

ממצא זה מחזק את הטענה שהבעיה אינה חוסר ידע מקצועי של הציבור, אלא **מחסום פסיכולוגי-חברתי** המופיע רק בפרהסיה. פחד ממגע לא ראוי או מבוכה חברתית גוברים על הצורך הרפואי הדחוף.

קריטי להדגיש כי קבלת החייאה מעוברי אורח **מכפילה** את סיכויי ההישרדות של המטופל.

בעוד ששיעור ההישרדות הכללי מדום לב מחוץ לבית חולים עומד על כ-**10%**, במרחב הציבורי הוא מטפס ל-**21%**. וזה משקף כי אי-מתן עזרה לנשים בציבור פוגע אנושות בסיכוי שלהן לשרוד במידה ויחוו אירוע לבבי במיקום זה.

אולי כדאי לחשוב על לשלב תרגול על בובות נשיות ולהתייחס ישירות לחששות ממגע בחזה האישה ובשימוש ב-**AED** על נשים בקרב מתרגלים וקורסי ההסמכה.

לקריאה של העבודה:

DOI: 10.1161/JAHA.123.031113