האם אנחנו קרובים לפתח חיסון כנגד כלל הווירוסים?

האם אנחנו קרובים לפתח חיסון כנגד כלל הווירוסים?

התשובה הקצרה היא שעדיין לא ממש.

אבל הסיפור הזה מעניין דווקא בגלל שהוא לא עוסק בחיסון קלאסי, אלא ברעיון אחר לגמרי:

במקום ללמד את מערכת החיסון לזהות וירוס מסוים, אולי אפשר להכניס את התאים עצמם למצב הגנה זמני, רחב יותר, שמקשה על כמה סוגי וירוסים להתרבות בתוכם.

הכול התחיל מממצא נדיר בבני אדם עם חסר תורשתי ב-ISG15. באופן אינטואיטיבי, היינו מצפים שחסר בחלבון שקשור למערכת החיסון יהפוך אנשים לפגיעים יותר לווירוסים. אבל החוקרים ראו משהו מפתיע: לפחות מבחינה קלינית, לא הייתה אצלם רגישות ויראלית בולטת כפי שהיה אפשר לצפות.

מכאן התחיל החלק המעניין... מחקרים בהמשך הראו ש-ISG15 קשור ליציבות של USP18, אחד הבלמים של תגובת אינטרפרון מסוג I.

כאשר ISG15 חסר, הבלם הזה פחות יציב, והתגובה האנטי-ויראלית יכולה להישאר פעילה יותר זמן. במילים פשוטות זה משהו בסגנון של מערכת האזעקה התאית לא נכבית באותו קצב.

זה לא אומר שהתאים “חזקים יותר” במובן פשטני אלא זה אומר שהם נמצאים במצב אנטי-ויראלי נמוך ומתמשך. זה יכול להקשות על וירוסים להשתכפל, אבל גם מעלה שאלה קריטית: מה המחיר של מערכת חיסון שנשארת פעילה יותר מדי זמן?

וכאן נכנסת המורכבות. אינטרפרון הוא כלי חשוב נגד וירוסים, אבל הפעלה כרונית או לא מבוקרת שלו עלולה להיות בעייתית. דלקת, פגיעה ברקמות, פיברוזיס ושיבוש בריפוי פצעים הם לא תרחישים תאורטיים בלבד. לכן הרעיון הוא לא “להדליק את מערכת החיסון בכל הכוח”, אלא ללמוד איך להפעיל מנגנון דומה באופן זמני, מדויק ומבוקר.

בהמשך, החוקרים ניסו לקחת את התובנה הזאת לכיוון טיפולי. במקום ליצור את המוטציה עצמה, הם ניסו לחקות חלק מהמצב האנטי-ויראלי באמצעות mRNA שמקודד למספר חלבונים אנטי-ויראליים.

זה כבר נבדק במודלים תאיים ובבעלי חיים, כולל מודלים שקשורים לשפעת ול-SARS-CoV-2. אבל חשוב לשים את זה במקום הנכון כי זה עדיין לא טיפול מאושר, ולא הוכחה קלינית בבני אדם.

בדיקה של רישומים ציבוריים לא מראה כרגע ניסוי קליני ברור בבני אדם לגישה הספציפית הזאת. כן יש חברה שמפתחת את הכיוון, וכן יש עניין בטיפולי mRNA זמניים, מולקולות קטנות ותרסיסים אנטי-ויראליים בפיתוח.

אז האם זה “חיסון נגד כל הווירוסים”? לא.

השם המדויק יותר יהיה משהו כמו ניסיון לפתח הגנה אנטי-ויראלית זמנית ורחבה שמבוססת על מנגנון של המאכסן, כלומר על התא והגוף שלנו, ולא על תקיפה ישירה של וירוס אחד.

מה שבטוח, שהעתיד מעניין.