הדיון על שירות נשים ביחידות לוחמות נוטה להיתקע מהר מאוד בשאלה מי חזק יותר בממוצע. אבל זה מרדד ומפספס את הדיון החשוב באמת.

הדיון על שירות נשים ביחידות לוחמות נוטה להיתקע מהר מאוד בשאלה מי חזק יותר בממוצע. אבל זה מרדד ומפספס את הדיון החשוב באמת.

הבדלים גופניים בין נשים לגברים קיימים, ולעיתים הם משמעותיים, אף אחד לא יכחיש או יתווכח על זה, אבל השאלה החשובה יותר היא עד כמה מבחני הכושר שבהם הפערים נמדדים באמת מנבאים הצלחה בתפקיד, השלמת מסלול ותפקוד מבצעי.

ככל שהמשימה פיזית ומוגדרת יותר, הקשר עשוי להיות חזק. אבל לחימה כוללת גם קבלת החלטות, מיומנות, עמידות פסיכולוגית, תקשורת ועבודת צוות.

חשוב גם לזכור את חוסר הסימטריה בדיון, במסלולי לחימה רגילים רבים גם גברים אינם נדרשים להוכיח לפני הגיוס שהם עומדים ברף כושר תפקודי מסוים.

ההתאמה הראשונית נשענת במידה רבה על פרופיל רפואי ועל קריטריונים כלליים, והיכולת הגופנית נבנית ונבחנת במהלך ההכשרה. לכן קשה לטעון שמין הוא תנאי סף הכרחי, כאשר גם אצל גברים הכשירות המבצעית אינה נמדדת תמיד ישירות לפני השיבוץ.

גם בישראל חסרים לציבור נתונים בסיסיים, כמו שיעורי השלמת מסלול של נשים וגברים באותן הכשרות, סיבות הנשירה והבדלים בפציעות. בלי המכנים האלה, קל לבחור סיפורי הצלחה או כישלון שתומכים בעמדה שכבר החזקנו בה.

הגישה המקצועית אינה להתעלם מהכושר או להנמיך דרישות. היא להגדיר מה כל תפקיד באמת דורש, לבנות מבחנים שמנבאים את הביצועים הרלוונטיים, ולהחיל אותם באופן שווה על כל מועמד ומועמדת.

הגבר הממוצע עשוי להיות חזק יותר מהאישה הממוצעת. אבל הצבא אינו מגייס ממוצעים, הוא מגייס אנשים.