אז הורים אשמים בהשמנה של הילדים או לא?

אז הורים אשמים בהשמנה של הילדים או לא? המציאות כמובן תמיד מורכבת יותר מדיכוטומיה פשוטה.

כשילד עולה במשקל, הבית הרבה פעמים נהיה דרוך יותר. ההורים מתחילים לעקוב, להגביל, לשאול, להעיר, לדאוג. לפעמים זה נובע מתוך לחץ, לפעמים מתוך אהבה אבל אין לי ספק שתמיד מתוך רצון לעשות את הדבר הנכון.

אבל המחקר הזה מזכיר שהתנהגות הורית סביב אוכל לא מתרחשת בחלל ריק ולפעמים היא פשוטתגובה למה שכבר קורה אצל הילד - תיאבון חזק יותר, עלייה מוקדמת במשקל, בררנות, או קושי בוויסות אכילה.

חשוב לציין, החוקרים כן לקחו בחשבון בתיקנון BMI הורי, לצד משתנים כמו מין, גיל, מצב סוציו-אקונומי והתפתחות מינית. כלומר, הקשרים שנמצאו לא מוסברים רק בכך שלילדים במסלול מסוים היו גם הורים עם BMI גבוה יותר.

ועדיין, תיקנון כזה לא הופך את הסיפור לפשוט כי BMI הורי יכול לשקף גם גנטיקה משותפת, גם סביבת בית, וגם דפוסי חיים משפחתיים.

לכן המסקנה היא בוודאי לא ש-"ההורים אשמים".

המסקנה הפרקטית יותר היא שכדאי להוריד את רמת המאבק סביב אוכל:

פחות להפוך כל ארוחה למבחן, פחות לחץ סביב הצלחת, פחות מזונות "אסורים" שהופכים למיוחדים יותר, ויותר סביבה ביתית רגועה, עקבית שמעודדת בחירות טובות יותר.

הורות חשובה מאוד, אבל היא ממש לא שלט רחוק.

בהשלכה לעולם הכושר, המטרה של המאמן היא לא לשלוט בכל היבט בחייו של המתאמן כמו שהמטרה של הורה היא לא לשלוט בכל ביס, אלא לבנות תנאים שעוזרים לילד ללמוד ויסות בתוך בית פחות דרוך ויותר תומך.

DOI: 10.1002/oby.70217