תזונה דלה בפחמימות מוצגת לא פעם כבחירה כמעט מובנת מאליה עבור אנשים עם סוכרת סוג 2.

תזונה דלה בפחמימות מוצגת לא פעם כבחירה כמעט מובנת מאליה עבור אנשים עם סוכרת סוג 2.

הרעיון נשמע הגיוני: פחות פחמימות, פחות עליות חדות בסוכר, פחות עומס על הגוף.

אבל כשבודקים מחקרים אקראיים לאורך זמן, התמונה ממש פחות חד משמעית.

מטה-אנליזה שכללה 27 מחקרים אקראיים ו-2,870 משתתפים מצאה שתזונה דלה בפחמימות אכן הובילה לשיפור מוקדם במדדים כמו HbA1c, גלוקוז בצום ומשקל.

אחרי 3 חודשים נראתה ירידה גדולה יותר ב-HbA1c, בגלוקוז בצום ובמשקל בהשוואה לקבוצות הביקורת.

אבל ככל שהמעקב התארך, היתרון הלך ונחלש.

ב-24 חודשים כבר לא נראה יתרון ברור ב-HbA1c, בגלוקוז בצום או במשקל.

וזה אולי המסר החשוב ביותר: בסוכרת סוג 2, תזונה לא נמדדת רק לפי מה שקורה בתחילת הדרך אלא לפי מה שאפשר להחזיק לאורך זמן.

נקודה חשובה נוספת היא קיטו.

למרות שחלק מההתערבויות כוונו לדיאטה מאוד דלת פחמימות, בפועל המשתתפים לא הצליחו לשמור לאורך זמן על רמה קטוגנית של פחות מ-10% מהאנרגיה מפחמימות.

כלומר, גם אם קיטו נראית מבטיחה על הנייר, במחקרים עצמם היא כנראה הייתה קשה מדי להתמדה לאורך זמן.

השורה התחתונה אינה שדל פחמימות "לא עובדת" אלא צנועה יותר - דל פחמימות יכולה לעזור בטווח הקצר, אבל אין כאן עדות חזקה ליתרון עקבי וברור לאורך זמן.

ובניהול סוכרת סוג 2, הדיאטה הטובה ביותר היא לא בהכרח זו שמצמצמת פחמימות בצורה הכי חדה, אלא זו שאפשר להתמיד בה לאורך זמן, בלי להפוך את החיים לפרויקט בלתי אפשרי.

מקור: DOI: 10.1016/j.diabres.2025.112464