"הגבולות המפרידים בין החיים למוות הם, במקרה הטוב, מטושטשים ועמומים. מי יוכל לומר היכן מסתיים האחד והיכן מתחיל האחר?" כתב…

"הגבולות המפרידים בין החיים למוות הם, במקרה הטוב, מטושטשים ועמומים. מי יוכל לומר היכן מסתיים האחד והיכן מתחיל האחר?" כתב אדגר אלן פו ב-"הקבורה המוקדמת"

הרפואה נדרשת לקבוע שעת מוות מדויקת, אבל הגוף אינו מפסיק לפעול בלחיצת כפתור. כדי להבין טוב יותר את הרצף הביולוגי הזה, חוקרים עקבו בזמן אמת אחר 39 אנשים במהלך תהליך הגסיסה. הם שילבו ניטור של לחץ הדם, הפעילות החשמלית של הלב, החמצון המוחי ואותות זרימת הדם בעורקי המוח.

אותות הזרימה המוחית נעלמו בחציון כ-102 שניות לפני אובדן לחץ דופק אפקטיבי, וכ-397 שניות לפני הפסקת הפעילות החשמלית של הלב. אצל ארבעה מטופלים שבהם נמדד חמצן ישירות ברקמת המוח, גם הוא הפך לבלתי ניתן לזיהוי עוד לפני אובדן הדופק.

המחקר לא הראה שהמוח בהכרח "מת לפני הלב", ולא איתר רגע מדויק שבו כל תפקודי המוח אבדו. דופלר תוך-גולגולתי הוא מדד עקיף, וייתכן שזרימה חלשה נמשכה מתחת לסף הזיהוי.

נוסף על כך, רוב המשתתפים היו חולים קשים עם פגיעה מוחית חריפה או אלח דם, ולכן קשה להניח שזהו בהכרח אותו רצף שמתרחש בדום לב פתאומי אצל אדם אחר.

החשיבות היא במיפוי חסר תקדים של הדקות שבהן לחץ הדם קורס, אספקת הדם למוח נעלמת והלב עדיין מציג פעילות חשמלית. הנתונים אינם מגדירים מחדש את המוות, אבל הם יכולים לחדד את החשיבה על החייאה, קביעת מוות ותרומת איברים.