פוסט קצת הומוריסטי לתחילת השבוע, שמבוסס על משהו שראיתי פעם ברשת, אבל מאחורי הבדיחה יש נקודה מדעית אמיתית שלא תמיד מובנת.
בזואולוגיה ובטוקסיקולוגיה יש הבדל חשוב בין רעיל לבין ארסי: אם אתה נושך אותו, בולע אותו או נוגע בו ונפגע - הוא רעיל. אם הוא נושך או עוקץ אותך ומחדיר חומר פעיל כלשהו לגוף - הוא ארסי. זו לא רק קטנוניות לשונית. ההבדל הוא בדרך שבה…
פוסט קצת הומוריסטי לתחילת השבוע, שמבוסס על משהו שראיתי פעם ברשת, אבל מאחורי הבדיחה יש נקודה מדעית אמיתית שלא תמיד מובנת.
בזואולוגיה ובטוקסיקולוגיה יש הבדל חשוב בין רעיל לבין ארסי:
אם אתה נושך אותו, בולע אותו או נוגע בו ונפגע - הוא רעיל.
אם הוא נושך או עוקץ אותך ומחדיר חומר פעיל כלשהו לגוף - הוא ארסי.
זו לא רק קטנוניות לשונית. ההבדל הוא בדרך שבה החומר מגיע אל הגוף - חשיפה פסיבית לעומת החדרה פעילה.
וכמו תמיד בטבע, יש גם יצורים שמצליחים לסבך את הסיפור.
קוברות יורקות, למשל, יכולות גם לנשוך ולהחדיר ארס, אבל גם להתיז אותו לעיניים. לוריס איטי מערבב הפרשה מבלוטה בזרוע עם רוק, ואז הנשיכה שלו יכולה להפוך למסוכנת. ברווזן זכר בכלל משתמש בדרבן ברגל האחורית כדי להעביר ארס. ויש גם נחשים כמו Rhabdophis tigrinus, שיכולים לשלב בין רעילות חיצונית לבין מערכת ארסית.
כלומר, הכלל באינפוגרף הוא כלל אצבע מצוין לזיכרון, אבל לא חוק טבע מוחלט, בסופו של דבר לא כל מה שמסוכן עובד באותה דרך.
ולפעמים הדרך הכי טובה לזכור מושג מדעי היא פשוט לשאול - מי נשך את מי?